<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער שני</h1>
<h2>דף לד:</h2>
היה עומד בתפלה והיו מי רגלים שותתות לו על ברכיו, ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק, ואם שהה כדי לגמור את כל התפלה חוזר לראש, ובין כך ובין כך אינו צריך לילך לרחוץ ולחזור, דכיון דאנוס הוא אינו צריך רחיצה, וכן פסקו הרב אלפאסי ז"ל ורבנו האיי גאון ז"ל דסבירא להו כמאן דאמר גברא חזיא הוא, כמו שבארנו בשער השלישי מהלכות קריאת שמע. ואע"פ שבכל מקום ואפילו בקריאת שמע אינו חוזר אלא למקום שפסק, בתפלה בלבד חוזר לראש, כל ששהה כדי לגמור את כולה, מפני שהתפלה קשה להפסיק בה, כמו שמצינו בענין שאלת שלום ונחש כרוך על עקבו שאינו רשאי להפסיק, אבל לפי דברי הראב"ד ז"ל שפסק כמאן דאמר גברא דחיא הוא בתפלה אפילו לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
